לשון הרע – מקרי בוחן
לשון הרע או הוצאת דיבה נחשבים לחמורים בשל פוטנציאל הפגיעה שלהם בשמו הטוב ובכבודו של האדם. בשל חומרתם עוגנו בחקיקה הישראלית וזכו לחוק משלהם "חוק איסור לשון הרע" (תשכ"ה-1965). בחקיקה הישראלית קיימים מקרי בוחן רבים העוסקים בסוגיית לשון הרע של יחידים וקבוצות.
עבירה יהודית וישראלית
את איסור לשון הרע אנו מכירים כבר מהתורה "לא תלך רכיל בעמך (ספר ויקרא) וגם הפחות מוכר "ארור מכה רעהו בסתר" (ספר דברים) או "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהילים).
כדי להבין עד כמה חמורה עבירת לשון הרע (היהודית והישראלית) מספיק לעיין בתנ"ך ולראות עד כמה הוא משופע בציוויים ואזהרות, כך גם מתודות העבודה החינוכיות שעליהם נשענת מערכת החינוך בישראל.
תנאים מצטברים
הוכחת לשון הרע נשענת על שני תנאים מצטברים:
- האירוע או הדברים שנאמרו עונים להגדרה של לשון הרע – כל ביטוי שעלול להשפיל אדם,
לגרום לשנאה, לבוז או ללעג כלפיו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. לפגוע
בפרנסתו לבוז לגזע, מוצא, דת, מגורים, גיל, מין, מוגבלות וכדומה.
- אופן תפוצת הדברים עונה להגדרה של פרסום – כל ביטוי בעל פה, בכתב, בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר שהופץ לאנשים נוספים זולת הנפגע.
מקרי בוחן
מדיה – אדם או קבוצה תובעים ונתבעים על רקע דברים שפורסמו עליהם בכל מימד של המדיה.
יחסי עובד מעביד – עובד מושפל על רקע טעות שעשה בעבודה ומן הצד השני, עובד המפרסם כנגד מעסיקו דיבה משום שלא נתן לו תוספת שכר.
יחסי שכנות –מגיעים לא פעם להתלקחות כאשר צד אחד חורש מזימות נגד הצד השני ופוגע בשמו הטוב אל מול שכניו.
> מידע מקצועי ופרטים נוספים ניתן לקבל באמצעות אתר https://www.barelaw.co.il/he!