ביאור הגמרא עפ"י חכמת הקבלה של בעל הסולם

ארבעה   נכנסו   לפרדס (תלמוד בבלי מסכת חגיגה יד', ב')

פנימיות התורה על ארבעת הרבדים בכתבי הקודש

"תנו רבנן ארבעה נכנסו לפרדס ואלו הן: בן עזאי, ובן זומה, אחר, ורבי עקיבא". אם כן יש להסביר בקצרה שפרדס של תורה, דהיינו פשט, רמז, דרש וסוד מכוונים כנגד ארבעה עולמות, והם: עשיה, יצירה, בריאה ואצילות. וכנגדם נערכו בתולדות העם היהודי עולם שלם של ספרי קודש, שגם מכוונים לכל אחד מן העולמות, זאת אומרת ספרים בתחום ההלכה כנגד פשט ועולם עשיה, משנה כנגד רמז ועולם יצירה, גמרא ומדרשים כנגד דרש ועולם הבריאה, וכל ספרי הקבלה שהם כנגד סוד ועולם אצילות. והנה תורה שבכתב כלולה מכל ארבעת העולמות ויש בה כל פרדס, שבכל אחד מהם גם ישנו פרדס עד אין סוף.

ביאור הגמרא עפ"י תורת הסוד של בעל הסולם

הובחן, ארבעה אנשים הללו עלו לפרדס, כלומר התחילו לעלות במדרגות הקודש מעולם לעולם. והנה אחר עלה מעולם עשיה לעולם יצירה, דהיינו מפשט לרמז, אמנם לא היה מוכן וראוי לעליה כזאת, וכאשר ראה מלאך הכותב זכויות של ישראל יושב, מיד אמר: "גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא ערף ולא עפוי, שמא חס ושלום שתי רשויותיהן"(טו', א'). הבעיה עיקרית של אחר הייתה בזה, שראה מלאך יושב, ועל זה יש לומר, שכאשר אחר למד שאין למעלה ישיבה, הוא היה מבין את זה כפשוטו, אך במלים הללו היה רק רמז שכל הבריות למעלה מעולם הזה נכנעים לפני מלך מלכי המלכים כמו אנשים שעומדים בעולמנו לפני שליט. ומה  שמלאך היה יושב היה רמז, שבעולם היצירה קיימת הסתר של אור הקב"ה, כי כאשר אדם יושב הוא מסתיר חלק מן הגוף. אם כן אחר לא הצליח לעבור מפשט לרמז, שזהו בסיס לכל הטעויות של הבנת האמת, לכן הוא כפר בעיקר.

ובן זומא הצליח להתקרב לעולם הבריאה. ודווקא בשבילו אמר רבי עקיבא: "כאשר אתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו "מים מים". כידוע הקב"ה הפריד בין מים תחתונים ומים עליונים. לכן אמר רבי עקיבא לגבי אבני שיש, שהם בעולם הבריאה, ששם נעשית מלאכה יש מאין, מכאן הכינוי "שיש", כך למדתי מרב זאב משקוב. אם כן מים עליונים הם בעולם הבריאה, ששם מאירה ספירת בינה, ומים תחתונים הם בעולם עשיה ושם מאירה ספירת מלכות, על כן משמעות המלים של רבי עקיבא, שכאשר יגיעו לעולם הבריאה, שגם היא וגם עולם עשיה הם שתי נקבות המקבלות את השפע מלמעלה על ידי התגברות. לביאור נוסף של הדברים על פי תורתו של הרב יהודה לייב אשלג לחצו על הקישור הזה

מהותה של ספירת המלכות לפי ספר הזוהר

ובגלל שהם שתי נקבות, הנקראים מים, זה היה עלול לבלבל את האנשים, כי אין מלכות דומה לבינה, מפני שמלכות רוצה לקבל על מנת לקבל, ואילו בינה רוצה להשפיע על מנת להשפיע, שעל פי תורתו של רב אשלג זצק"ל, בינה חפצת באור חסדים, שנמשך לכלים של השפעה ולכן היא דוחה את אור חכמה הבא מעולם אצילות ונמשך לכלים של קבלה, ועל ידי כך בינה מקריבה את עצמה ומוסרת נפש למען הש"י מתוך אהבה, כי אור חכמה, שהיא דוחה הוא אור חיים המחיה את כל העולמות. אם כן בן זומא לא היה ראוי לגעת בעולם הבריאה ובספירת הבינה שמאירה שם כנ"ל, כי רצה לקבל אור חכמה לשם הנאה עצמית, שזה הפך ממהות הבינה. ועל זה נאמר בגמרא: "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו". ואין דבש, אלא אור חכמה. כלומר בן זומא לא היה ראוי ומוכן לעלות לעולם הבריאה, עקב רצונו לקבל לא מתוקן. וכאשר ספג אור חכמה לא לשם שמים אלא לשם הנאה עצמית, יצא מדעתו, מפני שאור חכמה כרוך בהנהגת הדין, הפועל לפי כלל מדה כנגד מדה, מיכון שאור חכמה נמשך לכלים של קבלה וכדי לעצור כניסה של אותו אור לכלים לא ראויים הוא מלווה בהנהגת הדין.

משמעותה של ספירת הבינה בעבודה הרוחנית

והנה בן עזאי עלה כראוי לעולם הבריאה ומסר נפשו מתוך אהבה לש"י, דהיינו פעל כפי שפועלת ספירת הבינה. על כן הוא נקרא בגמרא חסיד ועליו אומרת הגמרא נאמר בתהלים: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".

ורבי עקיבא גדול מכולם, איש של נצח. הוא עלה לעולם אצילות, שבא מלשון אצלו, דהיינו אצל הקב"ה, נכנס בשלום ויצא בשלום. ועל זה יש לומר אך ורק מי שתיקן רצון לקבל והפך אותו לרצון לקבל על מנת להשפיע, שפרושו אומר רצון לקבל לשם הנאת הכלל, זאת אמרת כל הרצונות שלו למען קודשה בריך הוא, למען קיומה של התורה ולמען ישראל, עם סגולה, רק מי שסיים את עבודה הזאת של תיקון, יכול לקבל אור חכמה ללא פגע. ועל זה כתב רב משקוב אילו לא היו רוצחים את רבי עקיבא בגיל מאה ועשרים שנה, הוא היה חי לנצח.